החלטה בתיק ת"א 14889-09-11

1.         בקשה למתן צו מניעה זמני כנגד המשיבים אשר יורה להם להימנע מביצוע כל דיספוזיציה בנכס ו/או הגשת בקשה למימוש משכון ו/או בקשה למינוי כונס נכסים על הדירה נשוא הבקשה והתובענה.

2.         בקשה זו הוגשה במקורה במעמד צד אחד, ובהחלטתי מיום 26.9.11 נעתרתי לה במתן צו זמני, תוך קביעת מועד לדיון בה במעמד הצדדים.

במסגרת הדיון שהתקיים בפני כאמור, הושגה הסכמה לפיה יבואו הצדדים בדברים ביניהם בניסיון להשיג הסדר, וככל שלא יעלה הדבר בידם תינתן החלטה משלימה בשאלת הותרת הצו בתוקפו. משהודע כי לא הוסדרו המחלוקות, ולאחר שניתנה לצדדים הזדמנות להשלמת טיעוניהם, ניתנת החלטה משלימה זו.

3.         ברקע הדברים תביעת המבקש כנגד המשיבים 3-4 לאכיפת מכר דירה, המצויה ברח' הציונות 40/48 באשדוד, מכח זכרון דברים שנכרת לפי הנטען בין צדדים אלה ולפיו תימכר הדירה תמורת הסך של 1,100,000 ש"ח.

            על חשבון הרכישה טוען המבקש כי שילם סך של 50,000 ש"ח, והשלמת ביצוע ההסכם נבצר ממנו עקב התחמקותם של המשיבים 3-4 מהתחייבותם.

לפי הנטען, עובר לחתימה על זכרון הדברים ניתנה למשיבים 3-4 ע"י המבקש הלוואה בגובה 200,000 ש"ח, ומחמת העדר יכולתם להחזירה הסכימו על מכירת דירתם למבקש, לכיסוי החוב.

            להבטחת פרעון ההלוואה נרשם ביום 25.10.09 משכון על הדירה, לטובת המבקש.

המבקש טוען איפוא, כי ביצוע דיספוזיציה כלשהי בדירה או מימוש משכונות הרשומים עליה בכל דרך שהיא, עלולים בוודאות לסכל את מימוש זכויותיו ולרוקן מתוכן את בירור התובענה, באופן שיותיר אותו למול שוקת שבורה.

4.         המשיב 1, שאינו צד לתביעה, הינו הבנק שהעמיד למשיבים 3-4 הלוואת משכנתא לרכישת הדירה, ואשר להבטחת החזר ההלוואה נרשם לזכותו משכון על הדירה עוד ביום 10.6.07.

לפי הודעת המשיב 1, המשיבים 3-4 אינם פורעים את ההלוואה שנטלו, ויתרתה עומדת על סך כולל של 711,507 ש"ח. כן, עומד לחובתם של המשיבים 3-4 גם חוב בגין אשראי מסחרי שנטלו מהבנק המסתכם בסך של 27,880 ש"ח ואשר מובטח אף הוא בשעבוד הנכס.

לעמדת המשיב 1 זכותו עדיפה על פני זכותו של המבקש ולפיכך הותרת צו המניעה, יבכר הלכה למעשה את זכות המבקש בנכס על פני זכותו של הבנק ומכאן שאין כל בסיס להותרתו.

גם מבחינת מאזן הנוחות גורס המשיב 1 כי הוא נוטה בבירור לטובתו, שכן עיכוב במימוש הנכס עד להכרעה בתובענה יגרום נזק ניכר בדמות צבירת הפרשי הצמדה וריבית וירידה בשווי הנכס, באופן שלא יכוסה בבוא העת החוב. מאידך, אף אם תתקבל התביעה, ממילא יחויב המבקש בפרעון החוב למשיב 1 תחילה, כתנאי להעברת הזכויות על שמו.

יתר על כן, טוען המשיב 1 כי אין בידי המבקש אלא זכות אובליגטורית בנכס, שכן המשכון שנרשם עליו מקורו בהלוואה שניתנה ולא בזכרון הדברים, ואף מבחינה זו זכותו של המשיב 1 עדיפה.

5.         המשיב 2 הינו מי שאף לטובתו נרשם משכון על הדירה נשוא התובענה. משכון כאמור נרשם ביום 8.3.11 להבטחת החזר הלוואות שהעמיד המשיב 2 למשיבים 3 ו-4, בסך כולל נטען של 350,000 ש"ח.

המשיב 2 טוען כנגד קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לביסוס קיומה של עילת תביעה למבקש, וכן טוען לנזק כבד שייגרם לו עם הותרת הצו על כנו, אשר ימנע ממנו מימוש הנכס לפרעון ההלוואות, המובטחות במשכון רשום (המהווה זכות קניינית), בעוד זכותו של המבקש עפ"י זכרון הדברים אינה אלא זכות אובליגטורית, באשר אינה מובטחת במשכון.

לעמדת המשיב 2 מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לביטול הצו, שכן באופן זה יינקטו הליכים למימוש הנכס, בשווי שוק סביר של כ- 1,350,000 ש"ח, סכום העתיד לכסות את כל חובות המשיבים 3-4 המובטחים ע"י הנכס הממושכן, למשיב 1, למבקש ולמשיב 2.

6.         לאחר עיון בעמדותיהם המפורטות של הצדדים, ומתוך השיקולים הנצרכים בהליך למתן סעד זמני כמבוקש, מצאתי להורות על ביטול הצו שניתן על ידי במעמד צד אחד.

            במסגרת השיקולים המובאים בחשבון לשם הכרעה האם להיעתר לבקשה למתן צו מניעה זמני, נבדקים בין היתר שאלת קיומן של ראיות לכאורה לזכות הנתבעת, סיכויי ההליך ומידת הנזק העלול להיגרם למי מבעלי הדין, באם יינתן הצו ובאם לאו, והשוואת הנזקים זה לזה. (ר' א' גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהד' עשירית, 2009, בעמ' 539).

            אמנם, לכאורה, וכמובן מבלי להביע עמדה, תביעת המבקש אינה משוללת יסוד.